Skip to main content

נמל בטוח

TL;DR;

Safe Harbor מתייחס להחלטה של הנציבות האירופית בשנת 2000, שנועדה לספק סט של סטנדרטים להעברת נתונים פרטיים מהאיחוד האירופי לארה"ב. זה כבר לא תקף מאז 2015, כאשר נקבע כי ארה"ב אינה יכולה לספק רמה נאותה של הגנה על פרטיות.

מהו הנמל הבטוח?

"נמל בטוח" מתייחס להחלטת הנציבות האירופית משנת 2000, בכל הנוגע להעברת נתונים פרטיים מהאיחוד האירופי לארה"ב. זאת בקשר ישיר ל"עקרונות הפרטיות של Safe Harbor" שפורסמו על ידי משרד המסחר האמריקאי ב-21 ביולי 2000 ולדירקטיבה בנושא הגנת מידעמשנת 1995 (יושמה ב-1998). ההנחיה הייתה המסמך הראשון שהתייחס לחובה שהנתונים האישיים של אזרחי האיחוד האירופי יועברו למדינות שאינן באיחוד האירופי, רק אם מדינות אלו יוכלו לספק "רמה נאותה של הגנת פרטיות".

מטרת הסכם דו-צדדי זה הייתה להקל על הסחר בין האיחוד האירופי לארה"ב, ובמקביל, לוודא שהנתונים הפרטיים של האזרחים (לקוחות) יישמרו בטוחים בהקשר של ההעברה הבינלאומית. בעיקרון, על מנת שעדיין תוכל להעביר נתונים ביעילות מהאיחוד האירופי לארה"ב לאחר ההנחיה משנת 1998, שני הצדדים הקימו פרוטוקול זה שסיפק מסגרת לאופן שבו חברות אמריקאיות יכולות לספק את "הרמה המתאימה של הגנת מידע".

זה נעשה מתוך מחשבה על מניעת אובדן בשוגג של נתונים אישיים, אך מאוחר יותר היו לזה השלכות גדולות בקשר ישיר לחוקי הביטחון הלאומי בארה"ב. בשנת 2015, ההסכם נחשב מיושן, לאחר תיק Schrems I, כאשר אזרח אוסטרי טען כי פייסבוק אינה יכולה לספק הגנה נאותה על הנתונים האישיים שלו בארה"ב.

כתוצאה מכך, ארה"ב והאיחוד האירופי הקימו הסכם נוסף, מגן הפרטיות של האיחוד האירופי-ארה"ב, שגם הוא בוטל ב-2020.